אנחנו מה שאנו אוכלים

נושא התזונה הוא נושא מורכב מאוד. מה שטוב לאחד עלול להזיק לאחר ולכן קשה וכמעט בלתי אפשרי ליצור תפריט תזונה שיכול להתאים לכולם.

התפתחות עוברית

כדי לפשט את תהליך היווצרות מערכת העיכול, ניתן לדמיין את הבלסטולה (צבר תאי גזע בצורת דיסק), הופכת לגסטרולה (מתקפלת לצורה של גליל) שבו פתח אחד של הצינור מתפתח לפה ופתח שני לפי הטבעת. כבר משלב זה ניתן להבין את עצמתו של צינור העיכול. הדבר דומה לבניית בית כשמרכזו הוא המטבח.

תפקידי המערכת

המזון עובר תהליך פירוק ראשוני בפה. השיניים מפרקות פירוק גס ונעזרות ברוק המופרש מבלוטות שונות שמכילות אנזימים לפירוק של פחממות בעיקר. בהמשך המזון נבלע ועובר לקיבה דרך הוושט, שם הקיבה, בתנועות פריסטלטיות, לשה את המזון ונעזרת באנזימי עיכול שונים עד לרמה מולקולרית לשם ספיגתו אל הדם.

כבר בפה האנזימים ברוק מפרקים את הסוכר שנספג דרך הרירית בפה ישירות לזרם הדם. לדוגמא אדם עם היפוגליקמיה (תת סוכר בדם) שחש עייפות ואיבוד הכרה, ברגע שהוא ישים קוביית סוכר בפה, הוא ישוב להכרה.

האיבר המרכזי

הסינים תיארו את מערכת העיכול בשם הכולל "קיבה". כמו קור היתוך שמשתמש באנרגיית אש ומשפיעה על כל צינור העיכול. הכיוון האנרגטי של הקיבה הוא כלפי מטה ולמעשה הכוח הזה הוא כל כך חזק שגם אם נעמוד עמידת ראש ונבלע מים או מזון הוא יגיע לקיבה תוך כדי התגברות על כוח המשיכה. לכן תופעות של ריפלוקס (עלייה של מזון מהקיבה לפה) או צרבות, בחילות, אפטות בפה, הרפס של הפה והשפתיים מעידות על צ'י מורד של הקיבה (כיוון האנרגיה מתהפך ועולה כלפי מעלה). שיקום קיבה

איברים נוספים

רק לאחר שהמזון מתפרק לרמה נוזלית הוא יכול לעבור לתריסריון ומשם למעי הדק לספיגתו ישירות לזרם הדם דרך וריד השער. וריד זה נכנס לכבד כדי לעבור בקרת איכות לחומרי ההזנה ורק לאחר בקרה זו חומרי ההזנה עוברים למערכת הזרימה (מערכת הלב והדם) ומשם לכל תאי הגוף. אפשר ללמוד מכך שיש עומס על הכבד כאשר אנו נחשפים לרעלים או למזון שנספג ועבר פירוק חלקי כתוצאה מחוסר איזון ב"קיבה".

הזנה רגשית

בדומה לאוכל גם רגשות מתעכלים במערכת העיכול. יתרה מכך, מחשבות מתעכלות בקיבה. כלומר כל מחשבה שחוזרת על עצמה עלולה להוביל למהורהות ולדאגה. רגשות אלו מעמיסים על מערכת העיכול וליצור חוסר איזון המתבטא בעודף או חוסר הפרשת מיצי עיכול ובהמשך למחלה.

שעון ביו-אנרגטי

בגוף האדם ישנם 12 איברים מרכזיים. לכל איבר ערוץ אנרגיה שזורם לפריפריה. ערוצים אלו מחוברים בצורה של ראש וזנב אחד לשני כך שכל האיברים מחוברים ע"י הערוצים והצ'י (האנרגיה) זורם בהם במעגל של 24 שעות. כלומר כל שעתיים הצ'י נמצא באיבר אחר.

לדוגמא – הריאות נמצאות בשיא הפוטנציאל האנרגטי בין השעות 3-5 בבוקר. המעי הגס בין השעות 5-7 בבוקר לאחר מכן הקיבה, הטחול, הלב וכן הלאה. כך יוצא מצב שאיבר שנמצא בשיא, כלומר גאות, האיבר שמימולו בשעון חווה שפל אנרגטי (ראו תרשים).

הסינים המודעים חיים את המעגל הזה ביום יום. הם קמים השכם בבוקר בזמן הריאות ומתרגלים בחוץ צ'י קונג או טאי צ'י לאחר מכן הם הולכים להתרוקן בין השעות 5-7 ואז הם אוכלים את הארוחה המרכזית שלהם בין השעות 7-9 בבוקר וכן הלאה.

מעגל קסמים שלילי

במידה ויש איבר שנמצא בגאות מתמשכת, האיבר שמנגד יסבול מחוסר מתמשך.

לדוגמא – אם הכבד גדוש, שומני, מוגדל כלומר בגאות מתמשכת, האיבר שיסבול הוא המעי הדק שהצ'י לא מגיע אליו. כאשר המעי נחלש ספיגתו לקויה. כך שמצד אחד יהיה מחסור בחומרי הזנה ומצד שני ספיגה של חומרים עכורים שמעמיסים עוד על הכבד וכך המעגל מתמשך עד שנוצרת מחלה. שיקום כבד.

לסיכום

המפגש עם המזון הוא מפגש אינטימי עם עצמינו. כל ביס שלנו כולל בתוכו את מטען החומרים ובנוסף את מטען הרגשות שאנו חווים במקביל. לכן חשוב ליצור שקט בתוכינו ומחוצה לנו.

התבלין הכי חשוב באוכל, כל סוג של אוכל, הוא אהבה ושמחה.

גם כשאנחנו מבשלים וגם כשאנו אוכלים,

חשוב להרגיש ולדעת שזה נעשה עם הקשבה והערכה לגוף.

בבסיס, כשאנחנו מאוזנים, הגוף יודע מה נחוץ לו ומה טוב עבורו.

כל שנותר הוא להקשיב לגוף.