אודות יאשי

תמיד רציתי להיות רופא ואת כל שנות ילדותי ביליתי בהתבוננות על החיים ומתוך התנסויות אישיות חוויתי מסעות רוחניים ששיאם בחוויה חוץ גופית בתאונה ימית בגיל 17 וחזרה לחיים עם תובנה שהתודעה קיימת לאחר המוות הפיזי. ובפעם הראשונה הבנתי שהשיעור ברמת הנשמה היא מהות החיים במישור הארצי.

לאחר השירות הצבאי הגשתי מועמדות ללימודי רפואה. ההתעקשות להתקבל באוניברסיטה באזור המרכז יצרה מרווח זמן להמתנה ומתוך משיכה למזרח, החלטתי ללמוד רפואה סינית רק שנה אחת אולי כדי לחוות טאואיזם כחלק מהלימודים וכהשלמה לידע התורני ב 4 שנות לימודים בישיבה מקצועית לפני הצבא, שחוץ מרכישת מקצוע כטכנאי שיניים לא קיבלתי תשובות לתהיות הרוחניות שליוו אותי.

בזמן הלימודים בשנה הראשונה עברתי סדרת טיפולים במרפאה של המורים שלי ונרפאתי מבעיית פוריות קשה שסבלתי ממנה, וברגע זה ידעתי שאני חייב להמשיך את כל שנות מסלול הלימודים ולו בכדי להבין איך זה עבד.

חוץ מדיקור סיני המורים הנפלאים שלי לימדו אותי את הקשר בין כל הרבדים השונים של האדם. הפיזי, הנפשי, הרגשי, האסטרלי, הרוחני … ואיך הפחד מלהיות אבא יוצר חסימה בייצור הזרע. זה היה מדהים וזה אפילו הדהים את הרופאים הקונבנציונליים שניסו במשך השנתיים הקודמות לטפל בי, כולל ניתוח שעברתי, בחוסר הצלחה.

השקעתי את כל כולי בלימודים, סייעתי למורי בהוראה לכיתות החדשות, סיימתי בהצטיינות והמשכתי בלווי מורי עוד 3 שנים נוספות והחלטתי לשחות לבד.

לאחר 10 שנות קליניקה פגשתי במורים יקרים שהאירו את עיני ברפואה הסינית העתיקה ורפואה טבעית ולמדתי ש"המגבלות היחידות של אמנות הריפוי המדהימה הזו, הרפואה, הן המגבלות האישיות שלנו – הרופאים. ככל שנתמיד בשאיפתנו לגדילה – פיזית, נפשית ורוחנית, כך ילכו מגבלות אלה ויתרחקו והרפואה תגדל”.

היום אני גר בחד-נס ומטפל שם ובכפר סבא.